ליל הסדר הוא ליל החינוך. "והגדת לבנך".
אך דווקא בו מתרחשת סיטואציה שנראית לא חינוכית בעליל; לקראת סופו של ליל הסדר,
אנחנו מחביאים את האפיקומן, ולפני חצות מנהלים עם הילדים משא ומתן כדי להחזיר
אותו ולסיים את הסדר ראוי.
האמת שזו הנקודה: הילדים מחפשים את מה שאנו מחביאים.
הם לא מקשיבים דווקא למה שנטיף ונדבר, אלא לקול השקט שמייצג את מה שאין ויכוח לגביו,
את מה שבאמת אכפת לנו, את מה שלעולם לא נוותר עליו.
הם לא מסתכלים על השולחן, אלא בין הכריות;
על מה שמסתתר אצלנו עמוק בלב.
נשאל את עצמנו- מהו האפיקומן שמוצפן בתוכנו?
מה ימצא בי ילדי, כשיצא לחיפוש?…
חג שמח
רחלי רוזן
תגובה אחת
"והגדת לבנך…"הלוואי וימצאו אופטימיות, שמחה, כבוד, רגישות, שתמיד ילכו בדרכים טובות ומארות, שתמיד יהיו סביבם אנשים מוארים באהבה ובטוב, וב"ה שיצלחו ושתמיד יהיו בריאים ומוגנים