משה ואהרון מלמדים אותי שגם אחים שלא נפגשו שנים,
גם שני אנשים שונים לגמרי, יכולים להתחבר לקשר חזק ומיטיב
כאשר פועלים דרך הטוב, כשלא נאבקים בקיום, כשלא נאבקים על מקום.

משה ואהרון מלמדים אותי שלא צריך לפחד מהחיבור,
לא צריך לחשוש שהשני יאפיל עלי, יתפוס את כל תשומת הלב.
אהרון ומשה מלמדים אותי שבזוגיות טובה אין מישהו חשוב יותר, מוערך יותר,
בעל תפקיד משמעותי יותר.
החיבור חזק יותר מסך מרכיביו.

השבוע אני לומדת מהפרשה על כוחה של הנוכחות האישית בזוגיות.
נוכחות לא מתנצלת, לא יהירה, לא כוחנית ולא פחדנית.
נוכחות מכבדת. מכבדת את הבחירה שלי,
את עצם היותי ומכבדת את הבחירה של השני, את עצם היותו.

גם אם הוא שונה, אחר, הפוך. דווקא בגלל שהוא שונה, אחר, הפוך.
לחיבור ההפכים הזה בינינו יש יכולת לשנות,
להביא אמת חדשה, לגאול עצמנו מבית עבדים.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף