פרשת צו מדברת על ההתמדה במחויובות בעבודת הקורבנות של הכוהנים,
גם שהם אינם אוכלים מהן.
הדבר משול בחיינו במעשים שאנו עושים עבור האחר גם אם אין לנו הנאה או רווח מכך.
לדוגמא בזוגיות: בתחילת מערכת היחסים אנו משקיעים במילים טובות,
במעשים ומתרגשים מכך, אך במהלך השנים ההתלהבות, הרצון והתשוקה
להשקיע בצד השני פוחתת.

הפרשה מלמדת שדווקא אז בזוגיות ארוכה וממושכת אנחנו מצווים להעלות קורבן.
לא כשבא לנו, לא כשמתחשק לנו. כל הזמן, באופן קבוע, קורבן שיאפשר התקרבות,
שיאפשר לאש לבעור תמיד. הקורבן יבוא מתוכינו: יכול להיות זמן שמוקדש לזוגיות
במקום הנאה אישית, מילים שאבחר לומר במקום מילות ביקורת, הסכמה במקום דחייה,
הקשבה ולא התעלמות, הבנה ולא כעס בעיקר כי יש לי מחוייבות למערכת היחסים הזו,
גם אם היא שגרתית ופחות מרגשת, גם אם זה דורש ממני לקחת את הטוב שבי ולהעניק
אותו שוב ושוב כי לכך התחייבתי וזו מצוותי

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף