פרשת קדושים נותנת לנו משימת חיים, להיות קדושים.
זו אינה מתנה, זה אינה תכונה, זו משימה.

כל אחד מוזמן למצוא את הייחודיות שלו דרכה הוא יכול להרעיף טוב בעולם הזה,
למצוא את הדרך להתחבר לברכתו ולממש אותה.

לא לחקות את האחר, לא לנסות להיות מי שהוא לא.
מציאת הברכה הייחודית היא הדרך להתקרב לקדושה האלוהית.
להיות נבדלים, שונים, אחרים מהסביבה זו לא משימה פשוטה.
יותר קל לנו להיתמע, להשתייך, להיות כמו כולם.

השבוע זכרנו את קורבנות השואה, אלה שלא הצליחו לשרוד את התופת
הנאצית ואלה שעברו את הזוועות ונשאר בחיים למרות הכול.

פרשת קדושים מזכירה לי לראות את הקדושה שבייחודיות.
היא מזכירה לי שאני מיוחדת ושזו ברכה, המשפחה שלי מיוחדת וזו ברכה,
העם שלי מיוחד וזו ברכה. לפעמים זו ברכה קשה מנשוא,
לפעמים זו ברכה שדורשת מאיתנו מאמץ עליון,
לפעמים היא נחווית דרך סבל וכאב, אבל זה מי שאנחנו,
וכדאי שנהייה ראויים לברכה שאנחנו.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף