אנחנו חיים בעולם שבו יש חוקים ומשפטים.
את המשפטים אפשר לקחת לכיוון החוק, או למקום של משפט תחבירי.
אני אתייחס לשני הזויות.

אנחנו חיים בעולם שהחיים כחיים בנויים מחוקים וגבולות
ואם מישהו עובר עליהם הוא עומד למשפט.

המשפט בנינו לבין העולם החיצוני יכול להיווצר גם מהמקום
בו אנחנו נוהגים בביקורתיות שלרוב מביאה לשיפוטיות כלפי האחר…
קל לנו יותר לשפוט החוצה מאשר פנימה.

האשמה היא החברה הטובה של האדם.
ומתוך הפרשה אנו למדים כמה חשיבות יש למשפטים
כאשר אנחנו שופטים בהם את עצמנו ואת האחר…
ובנוסף כמה משמעות יש למשפטים בהם אנחנו משתמשים
כדיבור חיצוני או פנימי.

הרי כתוב "חיים ומוות ביד הלשון" – עיצרו לרגע והתבוננו
האם אתם בדין צדק או בגזר דין כלפי עצמכם וכלפי הסובבים אותכם?

תהיו השופט הפנימי של עצמכם – קחו אחריות על חייכם…
כל אחד סוחב איתו משהו, מהעבר, מהילדות. וותרו על האשמה,
היא לא מובילה לשום מקום.

חבקו את אותם מקומות שמבקשים ממכם חנינה.
ועוד נקודה קטנה המילה "שופט"
ערכה שווה ל-8 שמונה זה מעל הטבע, ומי שמצליח לנהל את
השופט שבו מתעלה מעל הטבע.

באהבה ממני אליכם
אור החיים -מירה הקר מלווה לאור הפנימי שבך