בפרשת השבוע אנחנו קוראים על חטא המרגלים.
כשאנו נפגשים עם אדם שחוטא או נוהג לא נכון, יש מצווה מהתורה
להעמידו על טעותו ולהוכיח אותו.
איך עושים את זה?

כתוב בספר משלי (ט',ח'): "אַל־תּ֣וֹכַח לֵ֭ץ פֶּן־יִשְׂנָאֶ֑ךָּ הוֹכַ֥ח לְ֝חָכָ֗ם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ"
פסוק זה תמוה, הרי בדרך כלל דווקא את הלץ צריך להוכיח, ולא את החכם.
אז מדוע מזהירים אותנו לא להוכיח את הלץ?

מפרש השל"ה הקדוש, שכשאדם נראה בעיננו כלץ, כאדם רדוד וללא תוכן,
ואנו לא רואים את היופי שבו, לא נוכל להוכיח אותו והתוכחה לא תתקבל על ליבו.

אך כשאנו מסתכלים על האדם כאדם חכם, רואים את הכוחות שלו והטוב שבו,
ובאים ממקום מעריך ומכבד, אז נצליח לקדם אותו. אנחנו לומדים מכאן לימוד לחיים,
מול הילדים שלנו, מול הסביבה שלנו…וגם מול עצמנו.

לראות את החיובי ומתוך כך להאיר את מה שצריך להתקדם בו.

נעמה ויצמן