שבעת ימי המילואים היו ימים מיוחדים וחגיגיים לעם ישראל, שבסיומם הגיע היום השמיני, שהוא חנוכת המשכן.
ביום זה שכינה שורה באהל מועד.

בשיא החגיגה בני אהרון מקריבים לה' אש זרה ומתים על מעשה זה.
הם מתים משום שחרגו מהכללים והגבולות שנאמרו במפורש,
איך ומה להקריב, והם מתוך שמחה הוסיפו משלהם ועל כך מתו.

בתקופות וזמנים של שמחה יש נטייה לחרוג, ולפעמים חריגה זו עלולה להיות אסון.
ולכן גם בשעת שמחה דרוש לשים גבולות.
האש הזרה שהקריבו מצביע על בעיה מוסרית, הם החליטו מהי האש זרה שלהם,
ושינו את החוקים. כאשר כל אחד יעשה חוקים משלו וישנה לפי רצונו יהיה כאוס.

סימנו כעת את יום הזיכרון לשואה, שהתחילה מאנשים שהחליטו לבדם על חוקים וכללים לפי ראות עיניהם,
וכך יצרו כאוס בעולם, ויצרו מלחמה, וניסו להשמיד אומה שלמה.

ומדינת ישראל קמה בזכות היהודים שהיו שם ושרדו את התופת הנוראה,
ובזכות יהודים ברחבי העולם.
וזכינו במדינת בעלת חוקים וכללים וצביון משלה, שאנו חיים בה כיום בגאווה.

ענבל בן מאיר- פסיכותרפיסטית באומנות.