שֵם הפרשה "אמור". מלים נוספות של אמירה ודיבור מופיעות בפרשה.
מלמדות על חשיבות המילה המדוברת ששייכת לכל תחום בחיים.
ניתן לבחור ב"אמירה" – לדבר ברַכות ונעימות, לומר מלים טובות,
מחמאות ותשבחות ובכך לחזק, לעודד ולתת לשומע כוח לפעול בעצמו ולהתקדם עוד ועוד.

לא כל אחד מודע לכוח הרב שבמילים היוצאות מהפה ולמידת השפעתן וחבל…
יש שהרגילו לשונם לומר מילים בוטות, לנבל פיהם בקללות, לדבר דיבורים בטלים,
דברי ליצנות, רכילות ולשון הרע. בכך הם פוגעים בזולת וגם בעצמם.

אדם יכול לומר דבר מה לרעהו ולחשוב: "מה כבר עשיתי?! רק אמרתי…"
אך מילה שנאמרת משולה לחץ שנורה – אף אם היורה מתחרט על פעולת הירי,
את הנעשה אין להשיב.
אי אפשר להשיב מילה לַפה, גם אם האדם מצטער על אמירתה והיה רוצה
שתימחק מה"פרוטוקול" של השיחה. כאשר האדם מודע לכך שהדיבור הוא אחד
הכלים הנפלאים שיש לו, הוא מבין שבידיו הבחירה כיצד להשתמש בו כראוי.
מוטלת עליו אחריות למילים היוצאות מפיו ומהוות "כרטיס ביקור" המייצג אותו כלפי חוץ.

הדיבור מלמד על האופי. לכן: "אמור לי מה ואיך אתה אוֹמֵר, ואוֹמַר לך מי אתה".
עדנה ויג (c) "הרגשה בפרשה"