בני ישראל היו עדים לדברים גדולים ונפלאים: הים נחצה, המים המרים הומתקו,
מן ירד מהשמים, מים יצאו מן הסלע ובכל זאת, הגעגוע אל המוכר והידוע חזק יותר הם בוכים,
מתלוננים ומפחדים.

זה קורה גם לנו בזמנים של התחדשות מופלאה,
כאשר קורים דברים שאחריהם החיים משתנים מן הקצה אל הקצה.

הפרשה מלמדת אותנו שהנס לא פותר את כל הבעיות.
הנס לא משנה את חיינו.
שינוי אמיתי לא מתרחש ע"י שינוי חיצוני. לשינוי אמיתי דרוש זמן, רצון, אמונה ואורך נשימה.

אז מה תפקיד הנס בחיינו? אולי תפקידו להזכיר לנו שלא הכול בשליטה שלנו?
אולי לגלות לנו שאפשר הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים?
אולי להראות לנו מה יכול לקרות כשאנחנו מסכימים לא לעשות כלום.

כשאנחנו מפסיקים לנהל את העולם בעזרת הכוח והידע שלנו.
אז תודה על היש, תודה על האין המאפשר לנס להגיע,
תודה על האמונה המקיימת אותנו ברגעים הקשים.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף