ספר דברים מלמד אותנו על משקלן וכוחן של המילים.
הקריאה בפרשה מעוררת אותי לחשוב באילו מילים אני בוחרת להשתמש,
בעיקר בזמן של שינוי.

האם אילו מילים מעודדות או מבודדות,
האם מחזקות או מפרקות, האם הן מילים מעלות או מורידות.

אני יודעת שלא תמיד אני בוחרת במילים הנכונות,
אני רואה זאת בתגובה של מי ששמע את המילים.

לפעמים הוא נעלב, לפעמים הוא כועס, לפעמים הוא עונה בחזרה.
כמה פשוט לדבר, כמה לא פשוט לדבר נכון, לשקול מילים,
כי למילים יש משקל, למילים ישכוח. לכן צריך לנהוג בהן במדידות,
בזהירות, במחשבה תחילה.

מה המסר שאני רוצה להעביר, מה חשוב לי?
האם זה שמולי פנוי לשמוע אותי? האם המילים שלי יפתחו
את ליבו או יסגרו אותו שנמצא מילים מעודדות עבור לבבות סגורים,

שנגלה סבלנות וסובלנות להקשיב וגם לשמוע,
ושנמצא מילים מחברות, מילים שלא ישאירו אותנו לבד.

סיגל גריבי- המשקיף והמשתקף