אחרי מסע של 40 שנה במדבר הגיע הרגע בו עם ישראל מתכונן לכניסה לארץ המיוחלת.
משה המנהיג נפרד עם הרבה תזכורות על כל הניסים הגלויים שעברו בדרך,
מתוך נאומו נשמעת דאגה רבה… הוא דואג להם ולעתידם,
הרי הדור הזה שנכנס לארץ הוא לא הדור שיצא ממצרים,
הדור הזה לא ראה במו עיניו את עשר המכות, הים שנחצה לשניים,
מעמד הר סיני ועוד ניסים גלויים בדרך.

המבחן קשה יותר כשלא רואים משהו גלוי ומוחשי,
כשאנחנו צריכים לבטוח ולהאמין במשהו שנסתר מעינינו.
גם לדור שלנו יש מבחן זהה, כבר כמעט ואין ניסים מובהקים
וגלויים וצריך ממש להתאמץ בהתבוננות כדי לראותם.

הלוואי ונזכה לכוון את הראיה שלנו להתבוננות בניסים
ובישועות גם כשהם נסתרים,

שנזכה לראות בפלא הבריאה ולהרגיש שאנחנו
אף פעם לא לבד, יש מי שדואג לנו גם אם אנחנו לא רואים.
גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ

שמרית אלבז