לפעמים זה יכול להרגיש שכל אחד מאיתנו שונה ונבדל מאחרים,
שאין בינינו קשר ואפילו יש ניגודיות אך הדבר אינו נכון!

ההבדלים לא קיימים כדי ליצור ניגוד או פירוד בינינו אלא להעיד על השלמה.
השוני בינינו הוא מה שיוצר את התמונה השלמה, כמו צבעים שונים בציור
של שדה פרחוני.

בפרשה זו יעקב אבינו מברך את בניו ונכדיו ומעיד על 12 השבטים שיצאו מהם
בעתיד עם הייחודיות של כל אחד ואחד מהם. ברכות אלה מעידות על השוני,
הנבדלות והייחודיות והברכה של כל אחד מהם, שוני שעם הזמן יצר שכחה
שכולנו הגענו מאותה משפחה, שכולנו בסופו של דבר אחד וממקור אחד.

למדנו לראות ולחזק את הייחודיות שלנו האישית וזה מצוין כי חשוב שנדע ונעריך
את המתנות שקיבלנו לחיים ואת עצמנו אבל איבדנו את ההבנה שביחד זה שלם.

פרשה זו באה להזכיר לנו את הייחודיות שלנו כחלק מקבוצה, את הייחודיות האישית
של כל אחד ואחת מאיתנו והחשיבות שלה אבל גם להזכיר שמהבסיס ולתמיד אנחנו
כולנו משפחה אחת.

יעל צור – מתקשרת ומורה רוחנית