היום אנחנו נמצאים בעשרת ימי תשובה, כמה ימים לפני יום כיפור.
יום כיפור בו אנחנו מבקשים סליחה על אובדן הדרך, על הפניית העורף,
על הטעויות, השגיאות והמעידות.

משה מלמד את בני ישראל את הדרך לשוב, דרך שקיימת לנו עד היום.
החזרה לעצמי, לטוב שבי, למקום המהותי לא נקנית בדרך של ייסורים והלקאה עצמית.
היא נקנית בדרך של שירה. שירת הודיה על הקיים, שירת בקשה על הרצוי, שירת הלל
על הנפלאות, שירת תחנונים ושירת ברכה. השירה אינה שירה קלת דעת, זוהי שירת הלב.

הלב שנפתח ומבקש למצוא את הדרך חזרה לשמחה, לאהבה, לשקט ולטוב.
שירה שקורעת שערי שמיים ומחברת את כל חלקי הגוף והנשמה.

בשבת זו, שבת שובה, יש לנו אפשרות להיזכר איך נפרדים ממה שנגמר,
איך חוזרים לעצמנו, ואיך פותחים את הלב. שתמיד נמצא את השיר הנכון,
את שירת חיינו.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף