בפרשה הזו יעקב נאלץ להמתין לא מעט.
להמתין לאשה שאהב, להמתין לפרי ביטנה, להמתין
שיתקיימו התנאים לעזיבתו את בית לבן.

השבוע פרשת ויצא מלמדת אותי על כוחה של ההמתנה.

לחכות רגע לפני ששופכים את כל הקושי. לאו דווקא לחפש אשמים מבחוץ,
רחמים מבחוץ, אהדה מבחוץ. להמתין.

זה להסכים לקבל את הנמצא, להיות במתרחש, ולהיות בטוב.
למצוא את הכוח לעבוד, למצוא את היצירתיות בעשיה,
להחזיק מעמד בזמן שקשה, להמתין לתשובה פנימית שתגיע.

היכולת להמתין היא יכולת מופלאה. יכולת של קבלה והסכמה.
המתנה היא היכולת לבחור בשקט במקום בסערה, באמת במקום בשקר,
בכוח במקום בחולשה.

גדול הוא האומץ לחכות, מי ייתן ונזכה להמתין בסבלנות
לתשובתו של הלב.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף