תובנה מוארת: בעידן של העצמת ה"אני" ודרישת זכויות, קשה להבין את רחל המקראית. ביום כלולותיה עם יעקב, האיש שאיתו עתידה להקים את האומה, לבן משנה את כללי המשחק ומעביר את החופה ללאה.
לרחל היו הסימנים שיעקב נתן לה כדי למנוע את התרמית. היא יכלה להמתין לרגע שבו לאה תיחשף תחת החופה – והכל יחזור אליה. אבל רחל לא חושבת על עצמה. היא חושבת על אחותה. על הביזיון שתחווה. והיא מוסרת לה את הסימנים, מוותרת על עתיד שלם, על חלום החיים שלה.
מעשה אדיר של אהבת חינם. ואנחנו? יכולים לקחת פירור מהויתור הזה – בכביש, בתור, בסופר. להבין שאיפה שיש אהבת חינם, יש גם מקום לוותר. ובסוף – רחל לא הפסידה. בזכות ויתורה זכתה בהבטחה: ״יש שכר לפעולתך… ושבו בנים לגבולם.”
