ספר שמות, ספר המסע הגדול מסתיים לו בענן, ובסימן דרך:
כשהענן שוכן, זהו זמן חניה. עצירה, הרפיה, המתנה.
כשהענן עולה המסע צריך להימשך, הדרך נפתחת.
האש (אש העשיה?) בוערת.

הפרשות השבוע מלמדות על המקום בו הלב נפתח,
מקבל ולא לוקח, על הדרך בה הנדיבות מנקה את הלב מהמחסומים,
החסימות שבו, על מלאכת קודש מדויקת הנעשית מתוך חוכמת לב, במשכן הפנימי,
נוכחות שיכולה להתקיים כאשר הכול פנוי ממיותרים שחוסמים.

על תקופת החניה החיונית כל כך, שגם אותה צריך לכבד בהמתנה שקטה
ועל תקופת הנסיעה בעקבות הענן שעלה ומוביל אותנו קדימה.

המשכן מוכן, המסע עדיין לא תם.
השבוע אני מתפללת לפתיחת הלב ולתחושת נדיבות
לעשייה מתוך חוכמת הלב ומתוך תבונה,
ולקבלת המציאות תהיה אשר תהיה- לטובה.

סיגל גריבי- המשקיף והמשתקף