אם נסתכל על המילה הראשונה "ויקרא" שפותחת את הפרשה שלנו
נגלה כי האות א' קטנה משאר האותיות.

היא באה ללמדנו על הענווה של משה רבינו.
מנהיג האומה שנמצא בקרבה הכי גדולה לבורא עולם, עם מיטב הכשרונות,
המנהיגות והקדושה שמצליח להתנהל בצניעות ובענווה.

כיצד זה אפשרי להיות ברמה כל כך נעלית מבלי "להרגיש מעצמך"?.
ההבנה שהכשרונות שקיימים בי הינם מתנה.
הם אינם שייכים לי, רק הופקדו אצלי בשביל שאשתמש בהם לטובה.

עלינו לחיות את חיינו תוך ניצול מקסימלי של היכולות הנפלאות והכישורים שניתנו בידינו,
אך יחד עם זאת לזכור שהתוצאה וההצלחה אינם מקור לגאווה ותחושת ישות עצמית.

מעט ביטול וענווה תקנה לנו אפשרות לראות את האחר בעין טובה.
להיות באחדות ובאהבה במקום לבנות את עצמינו על חשבון גאווה מדומה.

שיפי – מחברת ומנחה סדנאות העשרה בחסידות