אי אפשר להכריח מישהו לפתוח את ליבו בכוח,
אי אפשר לכפות את הקירבה, אי אפשר לזרז אותה.

קירבה מחוברת לרצון, לב פתוח מחובר להסכמה,
אהבה מחוברת לנתינה.

איך עושים זאת? איך מתחברים לרצון, איך פותחים את הלב ללא חשש, בלי קמצנות?
לכך מוקדשות עשר הפרשות הבאות. לכך מוקדש חומש שלם,

החומש האמצעי, הלב של התורה כולה.
כשאני מוצאת את הדרך להתקרב,
כשאני מקרבת את עצמי אל בוראי, הכל נסלח. אני מפסיקה לכעוס, להאשים, לראות רע.

כשאני מתקרבת אני יכולה להתרחק מההסתכלות הקודמת,
מהדרך בה הבנתי דברים, מהאופן בה פרשתי דברים ולהתחדש.
להתחדש בהבנה, בהסתכלות, בהקשבה.

דרך ההתקרבות אני מגלה עולם חדש. ספר ויקרא הוא האות.
האות שאפשר לרצות, להתקרב, לפתוח את הלב.

האות שאפשר לשנות, להיפרד, להתרחק מהמחשבה האשלייתית.
האות שאפשר לפקוח העיניים ולראות: כמה אנשים טובים יש,
כמה טוב קיים באנשים לאורך כל הדרך.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף