תובנה מוארת: בפרשת וירא נפתחת הדלת, אברהם יושב בפתח האוהל. פתאום מופיעים שלושה עוברי אורח, רץ אליהם בלב פתוח, מציע לבוא, לשבת, להתארח, לנוח.
בחסד הזה נזרע הנס הראשון, שרה יולדת, נפתח חלון. האורחים הולכים – אך משהו נשאר, כמו הד קול אלוהי באוויר החם נותר. כי מי שפתח את ליבו לאדם זר, כעת נדרש לפתוח אותו גם במצב לא מוכר.
אברהם עומד מול אדון האדונים, וקולו רועד – אך דבריו אמיצים, האם תשמיד את הצדיק עם הרשע?" שאלה שממשיכה להדהד – שעה שעה. והעיר סדום נחרבת – אין בה חמלה. זהו קול המצפון, לוחש בקול חריש, אל תסגור עיניך, אל תעמוד אדיש.
לא תמיד נדע מהי שליחות ומהו ניסיון, אך תמיד נוכל לבחור – בלב מלא רצון. לפתוח עיניים, לראות את האחר, להקשיב לקול פנימי, ובטוב להיזכר. כי בכל יום ניתנת לנו הבחירה – להיות סדום סוגרת או אברהם מלא באורה
