ליוסף בפרשת השבוע ״וישב״ יש את כל הסיבות והתירוצים
להתמרמר להתאכזב ולכעוס. מבן אהוב הוא הופך לאח שנוא,
נזרק לבור, נמכר למצרים, נשלח לכלא. אבל יוסף מוצא שליחות
ומשמעות בכל שלב.

היה אפשר להניח שבמצבו יהיה ברוגז עם כל העולם, ופניו יהיו
זעופים ובכל זאת, בלי לחשוב על מצבו שלו, יוסף לא שוקע
ברחמים עצמיים, מחולם חלומות הופך להיות פותר חלומות.

זה מה שמוליך אותו אל יציאה מהכלא. יוסף שהתהלך בין יאוש
לתקווה, ממשיך להוות מורה דרך לכל אלה הניצבים בפני
התמודדות קשה.

כמה זה מעורר השראה גם לימינו? החיים שלנו מלאים ״בורות” –
רגעים שבהם נדמה שאין תקווה או שאין דרך החוצה.
אבל לפעמים, כמו יוסף, ההזדמנות מגיעה בדיוק מהיכולת שלנו
לא לוותר על החלומות שלנו, לראות ולהאמין מעבר לרגעים הקשים,
שכל נפילה היא תחנה בדרך לצמיחה.

שנזכה להאמין בחלומות שלנו

רונית מרום – אדריכלות ועיצוב פנים יו״ר קבוצת דרך הלב

—–

כתב יד שמופיע ״ב״ה ושבת שלום״: הוא כתב ידו של רס״ל דור מנגדי ז״ל שנהרג במלחמת ״חרבות ברזל״ וזה הודות למיזם המרגש ״אות חיים״
—