בפרשת השבוע אנו נפרדים משרה, אשתו של אברהם אבינו ואמנו הרוחנית.
אנו יכולים ללמוד מאישה זו כי נסים קורים בעיקר כשאיננו מצפים להם
והם קורים בכל גיל, זמן ומקום. פשוט להאמין ולהרפות, ברגע שהיא ויתרה
על הרצון שלה- אז היא קבלה אותו, ולכן אין דבר העומד בפני הרצון.

והתשובה לשחרור נענתה במידי- אירע לה נס משל עצמה– הולדת בנה יצחק.
אנחנו מגדירים זאת לפעמים ויתור אני קוראת לזה השלמה והרפיה,
להאמין ברשת החיים שפוט מגיע לנו.

זכרו שאנו נמצאים, לעתים מבלי לחוש בכך, באזור הנוחות או ב'אזור הדמדומים'
של חיינו, מחכים ל'יד אלוהית' או לבולדוזר שיוציא אותנו משם. אבל… הפתעה!
אנחנו 'היד האלוהית' ו'הבולדוזר' של עצמנו.

החזקות שלנו לא פעם הופכות אותנו להיות 'ליד', 'כמעט', לצד האירועים ולא במרכזם.
אולם בעודנו עומדים מן הצד, לעולם לא נוכל להגשים את משאלותינו.
לכן חשוב שנכיר את חולשותינו– שם גם נמצא הפתרון שיוביל אותנו
למרכז העשייה וההגשמה.

שרה, ש"חולשתה" הייתה בכוחניותה, דווקא כשהתרככה
אירע לה נס והיא הגשימה משאלת לבה

הילה סידי
מייסדת את Simpleasme.com הסיפור שלך ב2:22 דק'