פרשתנו נקראת "חיי שרה". בפרשתנו מסופר על קניית מערת
המכפלה עבור קבורת שרה ועל נישואי יצחק עם רבקה.

רש"י מפרש כי לאחר נישואי יצחק, התמלא החלל שנפער בליבו
עם פטירתה של אמו. אם כן, שרה נפטרה, שרה נקברה באדמה,
בנה היחיד התנחם אחריה. מה יכול לחבר את כל זה עם השם
המפוצץ "חיי שרה" כשתוכן הפרשה מעיד על כך שהיא הופכת לזיכרון רחוק?

בכך אנו לומדים מסר חשוב – כאשר המורשת של האדם ממשיכה אחרי מותו,
כאשר יש לו ילדים שממשיכים אותו – הוא ממשיך לחיות בעוצמה דרך
הפירות שהוא נטע.

בקניית מערת המכפלה, קיבל יצחק אבינו חלקת קרקע ששייכת רק לו ולעם היהודי.
יש לו "צִיוּן", אליו הוא יכול להיכנס בלילה ולשפוך את לבו.

בנישואי יצחק עם רבקה, נבנה המשכו של העם היהודי שהתחילה שרה.
כך יכולה שרה להמשיך לחיות.

רחלי רוזן