חלק מן הציוויים אשר מופיעים בפרשת השבוע,
כוללים סיטואציות רבות שרובנו לא היינו רוצים להתמודד עמן:
בין אם מדובר בדין נשיאת שבוית מלחמה,
בין אם מדובר בדין בן סורר ומורה ואפילו כאשר מדובר
בדין הסגרת עובד גוי אשר נמלט מאדוניו.

אפשר לדון על כל ציווי וציווי וטעמיו השונים בפרט,
אולם מכולם עולה מסר ברור – אסור להתעלם,
אסור לתת לכעס או ליצר לשלוט בנו לחלוטין
ואסור לנו לעצור את גלגלי החשיבה לרגע,

גם כאשר אנחנו נמצאים בסיטואציות המורכבות ביותר,
שבהן הכי בא לנו לתת לכעס, לעצב, לגאווה או ליצר לעשות את שלו.

אולי נוכל לשאול את עצמנו, גם בחשבון הנפש של חודש אלול וגם בכלל –
האם עשינו את המיטב בכל סיטואציה?
האם לקחנו אחריות על עצמנו גם כאשר נקלענו לסיטואציה מורכבת ומסובכת?

שבת שלום לכולם!
ירדן פישר