אנו לא יודעים מהתורה הרבה פרטים על אברהם אבינו,
מלבד כמה פרטים ביוגרפיים והעובדה כי אביו והוא היו בדרך לכנען, אולם נעצרו בחרן.

התורה לא מספקת לנו מידע על חייו של אברהם לפני הציווי לעלות ארצה,
אולם מהציווי מובן כי אברהם, בגיל 75, מצווה לשים את חייו הקודמים מאחור ולהירתם למשימה,
שתהפוך אותו ברבות השנים לאבא של כולנו ואת שרה,
לאמא של כולנו. אברהם נרתם לעלייה, נרתם למלחמה למען אחיינו ולמעשה – נרתם למעננו, עם ישראל.

כמו אברהם, אולי גם אנחנו נדרש בשלב כזה או אחר
בחיינו להירתם למשימה גדולה ומשמעותית (ובואו נקווה שזה יקרה לפני גיל 75).
במצב כזה, נוכל בהחלט ללמוד מפעילותו של אברהם, מהנחישות
שלו והיכולת הבלתי מעורערת שלו לעשות את מה שהוא יכול באותו הרגע,
למען מטרה נעלה יותר שאת תוצאותיה המלאות, זאת יודע אברהם מראש, לא בהכרח יראה בחייו.

בנוסף, אברהם איננו אדם פאסיבי, אלא יודע לקחת את מה שהוטל עליו
ולהשתמש בו כבסיס לפעילות ענפה ועצמאית.

האם גם אנחנו יודעים להיות עצמאיים?
להשתמש במשימה שהוטלה עלינו בלבד, לדשן אותה ולהמשיך בה?

ירדן פישר