בדומה למחלות פיזיות, גם מחלות רוחניות יכולות להופיע בדמות סימפטומים גופניים המעידים על פגמים מוסריים של החולה, ובכך להעניק לאותו אדם את ההזדמנות לטפל בבעיה ולרפא אותה.

המפורסמת שבמחלות מן הסוג הזה היא מחלת הצרעת המופיעה בפרשתנו.
מחלה זו הייתה תוקפת יהודי שדיבר רכילות או לשון הרע על אחרים.

הצרעת הופיעה ככתמים לבנבנים שונים בגופו של האדם, בביתו או על בגדיו.
היהודי היה הולך לכהן כדי שיאבחנו. במידה ונמצא חיובי לצרעת,
הוא היה נשלח מחוץ לעיר להתבודדות ומרגע שהסימפטומים נעלמו,
היה עליו להתחיל בתהליך הטהרה שבסופו, יכול היה לחזור לחיים הרגילים.

מדוע הכהנים מונו למאבחני המחלה ולא רופאים למשל?
כדי ללמדנו שהאדם היחיד המוסמך לגנות ולהוקיע הוא זה שפועל בשירות האהבה;
הכוהנים עסוקים ברווחת העם ודואגים לברך אותם בכל יום בברכת כהנים.

רק מי שהוכיח עצמו כמסור באמת ובתמים לאחר,
יכול להעז למתוח ביקורת, ולאחר מכן, לקחת חלק בתהליך הכפרה של הזולת.

רחלי רוזן