בכל שנה נקראת פרשת "מקץ" בחנוכה. ניתן למצוא הקשרים בין הפרשה לחג.
ה"הרגשה בפרשה" שלי היא שהקשר הוא אחדות.
ניתן להשיגה בעזרת חשבון נפש אישי שכל אחד עושה, וגם חשבון נפש שקשור לכלל החברה.

בפרשה שר המשקים עשה חשבון נפש ואמר "את חטאי אני מזכיר היום".
גם אחי יוסף עשו חשבון נפש בעת היותם במעצר.
הם אמרו "אבל אשמים אנחנו". המצב הרצוי הוא לחשוב היטב לפני כל אמירה
ומעשה כדי לא להצטער אחר כך. לאחר מעשה ראוי לעשות חשבון נפש,
לבחון: האם פעלתי כשורה? מה היה רצוי לשנות באופן התנהגותי?
להפיק לקחים, כדי לנהוג נכון יותר בעתיד.
האחים אמרו למשנה למלך מצרים: "בני איש אחד נחנו". חסרה האות א' במילה "אנחנו",
בהתייחסם אליהם בלי יוסף, כי הם חסרים אח אחד.

בהמשך דבריהם הם אומרים "שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו",
בהכלילם את יוסף ביחד אתם. הם הבינו שחשוב ה"ביחד".
גם כיום עלינו להבין שכוחנו – באחדותנו, לרצות להיות מאוחדים
כולנו ביחד ולפעול לשם כך. לערוך חשבון נפש: במה אני יכול לסייע לחיזוק האחדות בעם?

עדנה ויג (c) "הרגשה בפרשה"