הפרשה פותחת בציווי "נשא את ראש". הקריאה מופנית לכל אחד ואחת.
אתה עצמךָ, מצווה לשאת את ראשךָ, וגם לסייע לאנשים שסביבךָ להצליח לשאת את ראשיהם.

לומר להם מילים טובות, אמיתיות, לפרגן כהערכה למעשים שעשו,
או מילים שאמרו וכך לגרום לאדם להכיר בערך עצמו.

לא ללכת שפוף "עם הראש באדמה" אלא בראש מורם.
לעתים אדם אינו מכיר בערכו, האדם חושב שהוא לא "שווה" הרבה.
הערכה עצמית נמוכה וחוסר ביטחון עצמי, הם דברים שקורים לאנשים רבים.

על אף שהאדם נאה, חכם, מצליח ועוד – לדעתו הוא לא כזה.
אתה רואה אותו כבעל מידות טובות – יפה מבחינה פנימית,
חכם וגם נאה מבחינה חיצונית וביכולתך לומר לו זאת,
לשקף לו את מצבו. לעתים, כאשר אומרים לאדם דברים טובים עליו,
הוא מסתכל סביב על מי מדברים, את מי מתארים במילים הללו,
כי זה לא נשמע לו כמתאר אותו.

ניתן לומר לאדם: "אילו יכולת לראות את עצמךָ, כפי שאחרים רואים אותךָ,
יכולת לדעת כמה הינךָ אדם מיוחד במינו". הכר בכוחותיךָ ויכולותיךָ ו"נשא את ראש".

עדנה ויג (c) "הרגשה בפרשה"