הפרשה מלמדת לא למהר לשפוט, לא למהר לכעוס ולא למהר לחוש כקורבן.
"דברים שרואים משם לא רואים מכאן".

פסוקים שנקראים בקריאה ראשונית כפוגעניים מתבררים בהעמקה כמֵגינים והוגנים.
התנהגות של הזולת שלא מובנית ונראית כבגידה באמון יכולה להתברר כאחראית ואכפתית.

מילים שנאמרות לי הנשמעות משפילות ומעליבות, יכולות להיות מובנות כרגישות ודואגות.
כל זה כאשר אני לא פועלת במהירות, ביהירות, כאשר אני לא נכנסת למאבק על מי צודק ומי חזק.

הפרשה כוללת את ברכת כהנים עם הפסוק “יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם”.
מזכירה לי שוב לחפש את דרכי השלום, לחפש את הדרך להתקרבות,
לחפש את האהבה שמסתתרת מתחת לפחדים כולם.

אם ה' מוכן למחוק את שמו מהמגילה למען שלום בית,
גם אני אהיה מוכנה למחוק את גאוותי ואת פגיעותי,
ולראות משם- את הדרך האחרת, המאפשרת, המחברת.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף