הפרשה שלנו מדברת על נאום משה, הזכרון צריך להישאר חי בתודעה:
דע מאין באת, אחרת לא תדע לאן אתה הולך.

הזכרון ישאר חי בעזרת ילדינו, להם אנחנו מצווים להעביר את הדברים,
כי מול הילדים שלנו אנחנו לא יכולים לזייף.

זהו הבסיס לנאומו של משה, לכל ספר דברים. זכור את התהליך.
תכיר בתוצאה, בהצלחה, כפרי של התהליך: יציאה מעבדות,
הליכה במדבר, התגברות על קשיים, אמונה שיש מי שמלווה אותנו בדרך,
ידיעה פנימית שיש לי מצווה ויש לי דרך למלא אותה.

כשאצליח לזהות בלחם שהכנתי (או קניתי), בהצלחה המקצועית,
המשפחתית, הבריאותית שלי את הנוכחות האלוהית הנמצאת בתוך המעשים שלי,
אז לא אצטרך לחפש אלילים אחרים, אוכל לשמוח מאד בחלקי בתחושת בטחון.

השבוע אני מתפללת שאראה ואזכור את החיטה, השעורה, הגפן,
הרימון, השמן והדבש- כל השפע הקיים בחיי, שאוכל להתמלא ממנו,
לשבוע ולא אשכח לברך ולהודות. גם כשטוב וגם כשפחות.

סיגל גריבי- המשקיף והמשתקף