בפרשה משה מקבל הודאה ששליחותו ותפקידו הסתיימו.
הוא צריך להיפרד מהעם, לעלות על הר נבו ושם לסיים את חיו.

כמעט כל אדם שאנו מכירים היה מתרכז בשלב הזה בעצמו,
במחשבה שהוא עומד למות, בצער הכבד על כך שלא יכנס לארץ המובטחת
אחרי מסע של 40 שנה.

אבל במשה מוטבעת מנהיגות אמיתית עד שהדבר היחיד שמטריד אותו
בשלב הזה הוא למצוא מחליף ראוי וטוב שיוביל את העם בדרכים טובות.

משה מלמד אותנו שיעור גדול במנהיגות- מנהיג חי ונושם את העם,
הוא רוצה בטובתם ומונע מכך גם אם בפועל סיים את תפקידו,
זו לא מנהיגות שהיא משרה או עבודה ולא מנהיגות מתוך רצון
לטובה עצמית.

זוהי מנהיגות מתוך שליחות ומתוך רצון אמיתי להיטיב עם העם.

שנזכה במהרה להנהגה טובה וראוייה שתושפע ממשה רבינו
ושנזכה להנהיג את עולמנו מתוך שליחות ומסירות לתכלית בחיבור שלם.

שמרית אלבז