פרשת השבוע עוסקת בקשר שבין מחשבה (שכל) לתוצאה.
ראשית הפרשה בבקשתו של בורא עולם ממשה לדבר אל הסלע
ולבקש שיצאו ממנו מים.

משה בשכלו לא מאמין שאפשר לדבר אל סלע; בהבנה שלו ושל העם,
על-פי הרציונל הקולקטיבי, יש לעשות מעשה, פעולה, על מנת שהסלע יפיק מים,
שהרי הגשמת מציאות על-ידי דיבור בלבד זה הזוי ובלתי ההגיוני בעליל!

על כן משה מטיל ספק בהוראת השם: משום שמשה הטיל ספק בדברי השם,
הוא לא זכה להיכנס לארץ המובטחת, אלא רק לצפות בה מהר נבו.
כך גם בחיינו.

פעמים רבות אנו שואפים להשיג יעד מסוים; יש לנו מטרה, חזון,
אבל לעתים, בעיצומו של תהליך, בעין הסערה, מופיע חוסר הוודאות,
ואחריו מחרֶה מחזיק– התסכול.

וכי מי מאתנו לא הרגיש כך פעם? במי מאתנו לא כרסם הספק לגבי העתיד?
מי מאתנו לא חש באובדן האמונה בדרך ובכך שאנחנו כן יכולים, כן ראויים.

אם רק נצא מ'אזור הנוחות' של פחד ושליטה; אם רק נשחרר ונעז,
רק אז באמת נעשה ונצליח. אחרת נשחזר שוב ושוב את טעויתינו
מבלי יכולת להיחלץ ממעגל הקסמים אליו נקלענו.

מי ייתן שכולנו נזכה להיכנס לארץ המובטחת.

שבת שלום,
שלכם

הילה סידי
מייסדת simpleasme.com