בפרשת שופטים נותן משה לבני ישראל את המצוות והחוקים שיאפשרו
להם הקמת חברה מוסרית ומאורגנת כשיכנסו לארץ.
בעלי התפקידים שבני ישראל מצווים למנות הם שופטים ושוטרים. ואז מגיעים חוקי המלך.

המלוכה היא זכות ולא חובה, המלך אינו מומלך לכל ימי חייו והמלוכה אינה מובטחת לבניו.
עפ"י תורתנו, המלוכה אינה תואר המעיד על הצלחה והישגיות. אלא מקום של הובלה, הקשבה, צניעות ולימוד מתמשך. היא אינה קבועה ומובטחת אבל נדרשת להוכחה ולהשגה בכל יום מחדש. מלוכה כזאת היא מלוכה שמותר לשים עלינו ואולי גם לפתח בתוכנו: למלוך על החיים שלנו ממקום צנוע, מקשיב, מתחשב, ומתוך ידיעה שהמלוכה האמיתית אינה באמת שלנו ולא בידינו.

המלכות שלי היא מַלְכוּת של מלאכות, בכל יום מחדש. האם אני מקיימת את מלאכתי בעולם? האם אני לומדת ממנה? האם אני מיטיבה דרכה? מלאכת המַלְכוּת לא נגמרת, היא מלאכה יומיומית, מגוונת, מאתגרת. היא דורשת דיוק, לימוד, התמדה והסכמה. האם אני מסכימה למלוך בחסד ובענווה?

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף