לכל אדם יש "חולשה" בכל מה שקשור לממון.
יתכן וזו הסיבה לדגש המיוחד על הצורך בנדיבות לב
ולא רק בנדיבות יד, ישנה צדקה מהודרת ביותר,
וזמינה לכל אדם בכל רגע נתון.
הכוונה להארת פנים, חיוך, עידוד ופרגון,
שפעמים רבות הם שווים הרבה יותר מאשר ממון.
כשאדם נותן פרוטה לעני, הפרוטה היא לשעה,
היא מחזיקה מעמד באופן זמני.
ואילו המפייסו בדברים, הפיוס הזה הוא לאורך זמן.
כל אחד מאתנו מסוגל לתת אמביציה ותקווה בלבם
של אנשים חסרי כל.
לפרגן ולשמח זה בחינם ושווה המון!
