תובנה מוארת: בפרשת שופטים אנחנו מצווים לשים שופטים ושוטרים ״בכל שעריך״, אבל אולי השערים האמיתיים הם לא רק שערי העיר – אלא שערי הלב, המחשבה והתגובה.
אנחנו חיים בעולם שבו הכול זורם אלינו בלי סינון: מילים, חדשות, רשתות, דעות של אחרים. ואם אנחנו לא נשמור על השערים – משהו שיבדיל בין מה שמותר להיכנס למה שכדאי להשאיר בחוץ – הלב שלנו עלול להתמלא ברעש שלא שייך לנו בכלל. שערי הלב נפתחים כל הזמן, ואפשר לבחור מה ייכנס אליהם. חום, הקשבה, מילים טובות, קרבה, רגעים שמזכירים לנו מי אנחנו באמת.
