בני ישראל יצאו לחירות, הצליחו להינצל מהמצרים,
ראו בעיניהם ניסים וישועות, ודווקא עכשיו כשהגיעו ליעד
הם מפחדים להיכנס? הם עיוורים? לא ראו את כל מה שנעשה
למענם כל הדרך? ומה איתנו? מה עם כל החרדות,
הדאגות והפחדים שלנו? אנחנו עיוורים?
הרי אנחנו לא יכולים אפילו לספור את כל הימים בהם
אנחנו קמים מהמיטה, חיים, נושמים, רואים, מדברים, שומעים,
הולכים… וכמה מחלות יש בעולם, כמה סכנות ומהרבה מהם אנחנו
ניצלים ברוב הימים. וגם אם חלינו- נרפאנו, וגם אם חולים
כל החיים- לו רק נתבונן בכל הטוב שסביבנו נבין שהוא
עצום מול הקושי אנחנו ניצלים כל יום.
ואם עברנו את כל הדרך עד עכשיו למרות
כל הקשיים והנסיונות עוד נעבור את כל מה שיבוא עלינו.
והחרדות, הדאגות והפחדים לא יעזרו לנו הם רק יעכבו אותנו בדרך.
נשלח את החרדות נחליף אותם במילים של תודה והודיה על כל יום,
נזכיר לעצמנו תמיד כמה טוב יש סביבנו ומשם
יתחזק הביטחון על כמה טוב עוד יהיה…
שמרית אלבז
