בפרשת "נִצָּבִים" כתוב: "לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ"… באפשרותך לבצע, "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". יש אנשים שנראה ש"אבד" להם הפה וגם הלב.
עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שהם מרשים לעצמם להשתלח ולומר משפטים נוראים ומזעזעים.
כדי שאדם יתנהג כראוי – חובה שלבו יהיה נקי, עם כוונות טובות. ופיו יהיה מסוגל לומר כל רעיון בלי להתלהם, להעליב ולקלל. כל שנחוץ הוא רצון בלב, והבעת הבקשה הנדרשת במילים בפֶה.
שלש דרגות הוזכרו בפסוק: לב, פה ומעשה. הן מכוונות כנגד מחשבה, דיבור ומעשה.
יש לִרצוֹת בלב, ואחר כך לבטא זאת במילים היוצאות מהפה. כך יהפוך הרצון הערטילאי והמופשט – למעשִׂי, כאשר נחוש מחויבות לקיים את הדיבור היוצא מהפֶּה.
יהי רצון שנשׂכִּיל בלב שלם ובנפש חפצה לִרצות בלבותינו להיות טובים זה לזה, נאמר בפיותינו דברי סליחה ושלום בין איש לאיש. ניצור בדיבור – חיבור, ונפעל ביחד למען העם והארץ. תהיה שנת פריצת דרך.
(c) עדנה ויג כותבת הספר "הרגשה בפרשה"
תגובה אחת
שלום עדנה . תבורכי על טוב ליבך ועל הטוב שאת משתדלת להפיץ. אבל לי יש בעיה עם אלה המיצגים כביכול את דברי התורה האלה. דרעי הגנב, הוכח נשפט הודה ועדין מהלך בכנסת כבביתו ויש לו מעריצים חובשי כיפות לובשי מדים ושאינם משרתים בצה"ל כולל בניו המיליונרים. יש בעיה עם צדיקים כמו קנופף בתלבושת המגוחכת שלו המייצג את רצון האלוהים, כביעול צשתמט יחד עם העדר הנוהה אחריו עם התפילות 3 פעמים ביום ומנהל חיי פרסיטיות בשם התורה כביכול. פעמיים חרבה הממלכה היהודית וכעת ברשות התורה או מושאי שמה לשווא תועדים בטוחות לחורבן השלישי. הקנאים שתציד חשבו שהם מייצגים את הקדב"ה כבר הרבו מדינה עברית קהילות יהודיות וידם , בשם האל עוד נטויה. חבל ועצוב. לא חובשי בית המדרש ולא יושבי הקרנות תלמידי ישיבה הקימו את הצדינה אבל הם בהחלט יהרבו אותה. חבל שהכל בשם אלוקים. והוא, אם הוא קיים רואה ומרשה . עצוב!