שמיני עצרת תש"פ
הנה הוא מגיע החג האחרון בחודש תשרי. אחרי יום הזיכרון ויום הדין, אחרי הימים הנוראיים, אחרי שעזבנו את ביתנו הקבוע והסכמנו לחוות את הארעיות של החיים, הנה מגיע חג של שמחה.
חול המועד סוכות תש"פ
אברהם אבינו ידע לאהוב ולארח ולהכיל,
אבל כשהחברה התנגדה לדרך שלו – הוא ידע לסלול דרך עצמאית של אמונה.
לכבד את האחר אין משמעו לוותר על ערכיך.
האיזון הזה בין הכלליות לבין הייחודיות הוא משימה קשה מאוד.
או אולי צריך לומר, בלשונו של רבי נחמן: גשר צר מאוד. לזכרו.
ערב סוכות תש"פ
כי חג סוכות הוא החג שבו אנחנו מגלים שהשמחה אינה תלויה בדבר.
היא אינה תלויה בכיסאות הנוחים, בכורסאות המרווחות, בדברים שחיצוניים לנו.
אנחנו מגלים שהשמחה תלויה ברצון.
פרשת האזינו תש"פ
ובדיוק ביום עליו נאמר: "עברות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר,
שבינו לבין חברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו"
אנחנו קוראים את השירה הפונה אל השמים אבל תלויה בארץ,
בהסכמת בני האדם, בנו.
יום כיפור תש"פ
זהו יום של קילוף הקליפות והסרת המסכות,
יום של הסכמה להיות גלויה לגמרי, להתבונן במערומי נפשי,
במקומות שאני מחביאה כל כך טוב כל השנה, במקומות שאני לא ממש מודה, במקומות שאני לא תמיד אוהבת,
במקומות שאני נאחזת ולא עוזבת.
פרשת וילך תש"פ
הפרשה "וילך" מגיעה בין ראש השנה לכיפור
כי באותם ימים אנחנו בוחרים במודע או לא מודע את הדרך בה נלך,
נכון שלאורך השנה יש אינספור הזדמנויות לבחור, או לשנות את הדרך אך עם איזה ציוד אנו יוצאים לדרך ???
עם אלו איכויות? עם אלו החלטות?
ערב ראש השנה תש"פ
כשם שכל ההתרחשויות בגוף מתחילות בראש הינו במחשבה, כ”כ ההתרחשויות
בשנה מתחילות בראש השנה, לפיכך ישנה השפעה רוחנית וגשמית מכרעת לכל השנה כולה, לכן ישנה חשיבות רבה לשמוח בחג, לברך ולהתברך, לאכול מתוקים, להתלבש יפה ולהעביר את החג במתיקות ובנעימים.
פרשת ניצבים תשע"ט
זה הזמן לסכם את השנה, לעצור ולהודות על כל הטוב שקיבלנו.
לשנות את המבט. לא לראות הכל כמובן מאליו.
ותמיד יש על מה. כדברי המלבי"ם: "עיקר תכלית החיים וטובם
הוא מה שיכול להודות לה' על החסד שנתן לנו חיים".
פרשת כי תבוא תשע"ט
וכשאנחנו מאבדים את האמונה הפחד משתלט.
וכשהפחד משתלט כל הראיה משתבשת. הכול נראה קשה, עצוב, בלתי אפשרי.
פרשת כי תבוא עוזרת לי לבוא.
לבוא הביתה, חזרה מהגלות, מהקושי, מתחושת האובדן.
חזרה למקומי
פרשת כי תצא תשע"ט
אפשר לדון על כל ציווי וציווי וטעמיו השונים בפרט, אולם מכולם עולה מסר ברור – אסור להתעלם,
אסור לתת לכעס או ליצר לשלוט בנו לחלוטין ואסור לנו לעצור את גלגלי החשיבה לרגע,