פרשת קדושים תשפ"ב
בפרשה עם ישראל מצווה להיות קדוש, אם כן, במה עלינו להיבדל משאר העמים?
התשובה נמצאת בשמנו- יהודי אותן האותיות של המילה הודיה- להודות!
שביעי של פסח תשפ"ב
אחד האירועים הגדולים והמכוננים בהיסטוריה של העם היהודי, קריעת ים סוף, אירע בליל שביעי של פסח. שבוע לאחר יציאת מצרים,
ערב פסח תשפ"ב
הילדים מחפשים את מה שאנו מחביאים. הם לא מקשיבים דווקא למה שנטיף ונדבר, אלא לקול השקט שמייצג את מה שאין ויכוח לגביו, את מה שבאמת אכפת לנו, את מה שלעולם לא נוותר עליו.
פרשת מצורע תשפ"ב
פרשת מצורע מלמדת אותי שטוהר הלשון הוא הבסיס לקיומנו בארץ הזאת, הוא המאפשר לבנות מבנה יציב, מבנה חזק, מבנה נוגד ריקבון. צריך לשמור על לשוננו וגם על מחשבותינו כדי שהבית שלנו יהיה מטוהר, כדי להרחיק ממנו ריקבון ורפש. העבודה הזו מוטלת על כל אחת ואחד מאתנו.
פרשת תזריע תשפ"ב
הפרשה מראה לנו את כלי הנשק העוצמתי ביותר שיש לנו, בלי רשיון, כוח הדיבור!
דיבור שלילי, לשון הרע יכול להרוס מערכות יחסים, ליצור ריחוק.
מילה טובה יכולה להציל חיים. להעניק השראה.
פרשת שמיני תשפ"ב
בפרשת השבוע, פרשת "שמיני" כתוב שנדב ואביהוא, שניים מבני אהרן, הקריבו ביום חנוכת המשכן. הם פעלו על דעת עצמם ונענשו על כך. חטאם מלמדנו שעלינו לפעול לפי כללי המסגרת ולמצוא את היתרונות שיש בה.
פרשת צו תשפ"ב
במגילה פגשנו את אסתר המלכה שעושה מסירות נפש במחיר שעלול לעלות בחייה, היא מצילה את כל עם ישראל, לא לפני שמבקשת ממרדכי 'לך כנוס' – כי כוחנו באחדותנו.
פרשת ויקרא תשפ"ב
כיצד זה אפשרי להיות ברמה כל כך נעלית מבלי "להרגיש מעצמך"?.
ההבנה שהכשרונות שקיימים בי הינם מתנה. הם אינם שייכים לי, רק הופקדו אצלי בשביל שאשתמש בהם לטובה.
פרשת פקודי תשפ"ב
כשהאדם יודע שכל מה שקורה לו בעולם הוא מדויק ונכון עבורו,
הוא יכול לשחרר את המקומות שלא בשליטתו, ולסמוך ולדעת שהוא אהוב ומושגח מלמעלה, כמו תינוק קטן שסומך על הוריו וחי ללא דאגות.
פרשת ויקהל תשפ"ב
פרשת "ויקהל" דנה במידה הנכונה לתרום: "ויעבירו קול במחנה לאמור,
איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש…"(לו/ו') כלומר,
לא לתת מעבר למה שנחוץ.