פרשת "בלק" תשפ"ב
פרשת בלק מזמינה אותנו לעצור ולשקול את המילים שלנו, להקשיב לקול הפנימי שלנו והחשוב מכל למצוא את ההצלחה שלנו מבלי לפגוע ולייחל לכישלון הזולת.
פרשת חקת תשפ"ב
אני מזמינה אותנו להתייחס למים בתשומת לב ובהודיה. כשם שהנחש ממית או מחייה, כך המים: נבזבז אותם ויאזלו זה מוות, ואילו אם נשתמש במידה הנכונה, נודה בליבנו עליהם בכל פעם כשנפתח את הברז (או כמעט) הם ימשיכו להיות מים חיים ומחיים,
אותנו ואת הדורות אחרינו.
פרשת קרח תשפ"ב
קורח שהיה בן דודם של משה ואהרון, קינא בהם בצורה חולנית והחליט להמריד אנשים כנגדם… ישנם כאלו 'פתי' שמקבלים רכילות ולשון הרע מבלי לבדוק וישנם כאלו שאוהבים ריב ומדון וממשיכים להבעיר את השטח.
פרשת שלח תשפ"ב
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על חטא המרגלים. כשאנו נפגשים עם אדם שחוטא או נוהג לא נכון, יש מצווה מהתורה להעמידו על טעותו ולהוכיח אותו. איך עושים את זה?
פרשת בהעלותך תשפ"ב
בפרשה מתרחשת היציאה לדרך, מתחיל המסע במדבר, מסע חיינו.
ואיך מתחילה הפרשה? בהעלאת אור. אור זך, טהור, אור של משכן,
אינו אור שבא ממקור חיצוני, ממישהו או משהו אחר. האור שבמשכן הוא אור העולה מאליו, מבפנים. את אור הנר,
האדם צריך למצוא בתוכו
פרשת נשא וערב חג שבועות תשפ"ב
המילה נשא באה במשמעות של ספירה. מנהיגי העם מצווים לספור את העם.
הספירה נעשתה אחד אחד עם התייחסות לכל אדם וליחודיות שלו.
לכל אדם יש את הקצב והניגון שלו בעולם.
פרשת במדבר תשפ"ב
לכל אחד מאיתנו יש איפיון מיוחד משלו, שעליו להתגאות ולנופף איתו בדגל, וכלאחד מאיתנו הוא חלק ממשפחה – קהילה – עיר-ומדינה. הדגל מאפיין אותנו ואת הזהות שלנו.
פרשת "בחוקותי" תשפ"ב
הפרשה עוסקת בשכר ועונש לעם ישראל על שמירת וקיום המצוות,
לפי נקודת המבט שלי האם המצוות האמיתיות הן שמירת בשר/חלב, נטילת ידיים ותפילות… או בין אדם לחברו? כי הרי איך אדם שומר מצוות הדוק עדיין מקבל "עונש" בחייו?
פרשת "בהר" תשפ"ב
"יגעתי ומצאתי- תאמין". התפיסה שלנו צריכה להתמקד ביגיעה, עשייה.
לא לחכות שדברים יקרו מאליהם אלא לפעול וליישם מה שביכולתינו כדי
לממש את המטרות שלנו.
כשנעבוד על משהו, הוא יהפך לשלנו באמת.
פרשת אמור תשפ"ב
פרשת השבוע נקראת "אמור" מלשון אמירה.
בני האדם קיבלו את זכות הדיבור, בעידן הטכנולוגי של ימינו מאוד קל לדבר, לזרוק מילים בלי רגע לעצור. לאמירות יש כוח, הדיבור יכול להפוך אותנו לטמאים או טהורים.