ארכיונים: פרשת השבוע

פרשת קרח תשפ"א

קורח היה איש מורם מעם, מיוחס ומכובד, תלמיד חכם ומשפיע עצום. אולם בכל זאת חלק על משה רבנו, ויצר את המחלוקת מבין הגדולות שהיו בעולם, עד אשר האדמה פתחה את פיה ובעלה אותו ואת 250 מאמיניו. מדוע כל זה קרה?

פרשת שלח תשפ"א

"אין לך סיכוי להצליח במבחן אם זה הכמות שהספקת ללמוד"… "הדיאטה הזאת ממש לא מתאימה לך"…"לדעתי לא יקבלו אותך לעבודה שרצית!"…מי מאיתנו לא מביע את דעתו על עובדה כזאת או אחרת? רובנו בעלי דעה, עם אמירה והמלצות חמות בצד לכל דורש.

פרשת בהעלותך תשפ"א

בשם הפרשה יש את המילה להעלות. רק ביחד זה עובד.
בואו נקח על עצמנו להעלות ביחד את הנרות כל אחד ב"מנורה" שלו…
ונכוון להאיר את המנורה הקולקטיבית היקומית.

המנורה שלמה בזכות כל חלקיה, לכן אל תוותרו על החלק שלכם.

פרשת נשא תשפ"א

הפרשה מלמדת לא למהר לשפוט, לא למהר לכעוס ולא למהר לחוש כקורבן.
"דברים שרואים משם לא רואים מכאן".

פסוקים שנקראים בקריאה ראשונית כפוגעניים מתבררים בהעמקה כמֵגינים והוגנים.
התנהגות של הזולת שלא מובנית ונראית כבגידה באמון יכולה להתברר כאחראית ואכפתית.

חג שבועות תשפ"א

כוח החיים, כוח הקיום, כוח ההמשכיות, כוח היצר והיצירתיות, כוחות שבעזרתם הסוף הידוע מראש מתהפך.
המגילה מגלה לנו שהכול באמת אפשרי, לעולם אין לדעת מה יקרה ושאין ייאוש בעולם כלל.
גיבורות המגילה לא נכנעות לגורלן, הן עושות.
לא חדלות מלפעול, לעשות, לנסות ולשנות.

פרשת במדבר תשפ"א

כשאני יודעת מהו תפקידי, מקומי וזמני, אני יכולה לנוע. ולהיפרד ממקום
שהיה לי בו נוח ולהתקדם אל הלא ידוע, יכולה לבנות ולפרק,
יכולה להיות יציבה ונינוחה, ברורה ומאפשרת.
כל חלק משלים את השני וכולם ביחד משלימים אותי

פרשת בהר בחוקותי תשפ"א

הפרשות מלמדות אותי: לראות ברכה בעמלי, לדעת מתי להפסיק לעמול.
להכיר בטוב הקיים ולהאמין בטוב שיבוא.
לתת ולשמוח בנתינה שלי.
לא תמיד אוכל להיות בטוחה שהמנוחה שלי מספיקה אבל גם לא אוכל לדעת שלא.

פרשת אמור תשפ"א

הכרת הטוב היא מעלה כל כך גדולה עד כדי כך שנכתב שלעתיד לבוא כל הקורבנות יתבטלו,
חוץ מקורבן תודה.
כי ההסתכלות על החיים בעין טובה, בעין שרואה את הטוב והיופי ומוקירה על כך,
נותנת משמעות עמוקה לחיים והיא הבסיס לכל.

אחרי מות קדושים תשפ"א

קדוש אמיתי הוא לא זה הנראה כמו מלאך אלא זה היודע להוריד את הקדושה ולשלבה בחיי היום יום.
אנו נוטים לחשוב כי קדושה הינה דבר מופשט ורוחני אשר שייך לנחלתם של בודדים,
אך התורה אומרת לנו כי כולנו שייכים לקדושה ולכולנו הכוח לעשות דברים גשמיים בטהרה.
לחייך ולפרגן לאחר, לשמח את האחר ולהקדיש לו מזמנך זו קדושה.

תזריע מצורע תשפ"א

מדוע הכהנים מונו למאבחני המחלה ולא רופאים למשל?
כדי ללמדנו שהאדם היחיד המוסמך לגנות ולהוקיע הוא זה שפועל בשירות האהבה;
הכוהנים עסוקים ברווחת העם ודואגים לברך אותם בכל יום בברכת כהנים.

רק מי שהוכיח עצמו כמסור באמת ובתמים לאחר,
יכול להעז למתוח ביקורת, ולאחר מכן, לקחת חלק בתהליך הכפרה של הזולת.