פרשת שמיני תשפ"א
בתקופות וזמנים של שמחה יש נטייה לחרוג, ולפעמים חריגה זו עלולה להיות אסון.
ולכן גם בשעת שמחה דרוש לשים גבולות.
האש הזרה שהקריבו מצביע על בעיה מוסרית, הם החליטו מהי האש זרה שלהם,
ושינו את החוקים. כאשר כל אחד יעשה חוקים משלו וישנה לפי רצונו יהיה כאוס.
שביעי של פסח תשפ"א
אם נצליח להתאמץ בשירה ובשמחה, כאילו ממש עכשיו קרה לנו
נס קריעת ים סוף וניצלנו- יתעורר ליבנו ונזכה לעבור ולבקוע את הים הפרטי שלנו,
כל אחד והים שלו- כל אחד והקשיים שלו בחיים,
שנזכה לעבור ולהתקדם מעבר לים, מעבר למכשולים אל הגאולה הפרטית והכללית שלנו.
ערב פסח תשפ"א
ההגדה של פסח מלאה בשאלות ומעודדת אותי גם לשאול:
במה התעסקתי השנה? איזו שאלה ליוותה אותי? מה השתנה בחיים שלי?
איזה קול חשוב לי להשמיע עכשיו? את קול החוכמה, התמימות, הרשעות?
או שאני אפילו לא יודעת מה לשאול?
האם אני מזהה את מקומות העבדות שלי?
את הקריאה הפנימית לחירות?
ויקרא תשפ"א
אי אפשר להכריח מישהו לפתוח את ליבו בכוח,
אי אפשר לכפות את הקירבה, אי אפשר לזרז אותה.
קירבה מחוברת לרצון, לב פתוח מחובר להסכמה,
אהבה מחוברת לנתינה.
איך עושים זאת?
ויקהל פקודי תשפ"א
בפרשתנו אנו עדים לכך שבני ישראל עושים מעשה נשגב ומרומם
בתרומות בעבור בניית המקדש, כל כך מתרגשים וששים לתת עוד ועוד ביד נדיבה
ובלב רחב עד אשר ישנה כמות מספקה ואפילו מעבר לכך,
שנצרך לעצור אותם ומשה מעביר כרוז
כי תשא תשפ"א
התורה באה ללמדנו שבבסיס של בניית המשכן אין מעלה לעשיר על פני העני,
אלא כולם אהובים ושווים. האחידות בתרומה הבסיסית למשכן מבטאת את האחדות שבנו,
שהיא הבסיס להכל. לא סתם נותנים רק מחצית שקל,
כי רק יחד אנחנו שלמים.
דווקא בתקופה זו חשוב לזכור ביתר שאת כי הכוח שלנו הוא באחדות.
תצוה תשפ"א
כל אישה היא מלכה. חולשת על ממלכת ניהול הבית בהצלחה.
לא נותנת לרגשות המחלישים לנהל אותה ומתמקדת בפועל בעשייה.
שנזכה בכח האדיר שיש בנו לעשות ולשנות. ונזכור שטובה פעולה אחת מאלף אנחות.
תרומה תשפ"א
כשנמצאים בשיא האמונה וההתחברות, לא צריך שום חומר,
או סממנים חיצוניים, זוכרים את ההתאהבות הראשונית?
לא צריך צימר, טיסה לחו"ל, תכשיטים יקרים, רק מקום להיות ביחד.
אבל מה קורה אחרי שהקרבה הופכת לשגרה?
האם נזכור, כיצד להישאר קרובים ומחוברים?
פרשת משפטים תשפ"א
ככל שנסכים להתמסר "לנעשה" ליצירה, לזרימה ונוותר על "הנשמע" על ההגיון,
על המוכר, על הוודאות נזכה למוסס את הגדרות שיצרנו בתוכנו,
את הצורך בלשמוע, בלהבין ולדעת.
פרשת יתרו תשפ"א
הפרשה נותנת לכולנו בסיס משותף, מוּבנֶה וּבָרוּר –
"עשרת הדִברות" שנאמרו לבני ישראל בהר סיני.
הם מהווים כללים חשובים מאוד לחיי האדם והעם.
על כל יחיד וגם על כולנו יחד כחברה, לחיות לפי הכללים הללו.